הקורס הינו במודל "איחוד מול ייחוד" בהובלת אגף א' לפיתוח פדגוגי, צוות המקצוע וצוות מטח.
פיתוח החשיבה היא אחת המטרות המרכזיות בהוראת הפיזיקה. תלמידי פיזיקה ניגשים לבחינת בגרות אשר בודקת את שליטתם בחומר הנלמד באמצעות פתרון בעיות במכניקה, אלקטרומגנטיות, קרינה וחומר ובעבודה במעבדה. תהליך הלמידה של המקצוע ממוקד בפתרון בעיות בכל הנושאים הנלמדים ולכן, בחינת הבגרות בפיזיקה מהווה את הבסיס להחלטות הפדגוגיות של המורים ומסייעות לתכנון גישות הוראה הדרושות להשגת ההישגים המצופים.
פתרון בעיות בפיזיקה מבוסס על תהליכי חשיבה ואסטרטגיות רבות: הגדרת הבעיה, בניית דרך הפתרון, פיקוח על תהליך הפתרון והערכתו. תכנון מבחנים ומשימות ההולמות את מבחני הבגרות מהווה נקודה מרכזית וחשובה בתהליך ההוראה למורים וותיקים ולמורים חדשים במיוחד. תכנון המבחנים מבוסס לרוב על ניסיון המורה אודות דרישות הפיקוח בתחום התוכן, סוגי הבעיות ורמת הקושי שלהן. תכנית הלימודים בפיזיקה מגדירה ברזולוציה גבוהה מאוד את התכנים שעל תלמיד ללמוד, אך לא קיים מסמך המגדיר את רמות החשיבה של השאלות. בתהליך בחירת השאלות למבחנים, מחליטים המורים באופן אינטואיטיבי באיזה מיומנויות להתרכז. כך יוצא שלפעמים הם בוחרים בשאלות המורכבות מאוד מבחינה טכנית אך לא בודקות את ההבנה הקונספטואלית. על מנת להצליח בתהליך של בניה מאוזנת של המבחנים מבחינת רמות החשיבה, נדרשים כלים המגדירים את הרמות בשאלות בפיזיקה.